ויה לטאה: מאיטליה, דרך הר הירח ועד צרפת

…

החלטתי לנצל את הסקי פס שלי עד תום ולצאת למסע בוייה לאטה (Via Lattea), שביל החלב בעברית – שטח גלישה עצום, מפותל, עמוס באוף פיסטים ונופים משוגעים ובו מספר אתרי סקי שונים: חלקם באיטליה וחלקם בצרפת.

את המסע שלי התחלתי באתר האולימפי ססטרייר שבאיטליה, בסיס האם שלי, והמטרה היתה ברורה – לכבוש כמה שיותר פסגות, להגיע לצרפת ולחזור בזמן לאפרה סקי. אבל בכדי להספיק את הכל הייתי צריכה להתחיל את היום מוקדם, כמה מוקדם? עוד לפני שפתחו את הרכבל שמוביל לפסגת הר פרייטבה (Mont' Fraiteva). לאחר שהתחננתי לאנשי הרכבל העליון שיתנו לי לעלות איתם כשהם עולים לפתוח אותו, וקיבלתי תשובה ארוכה באיטלקית שנשמעה לי כמו לא, השתחלתי בזריזות לרכבל, התיישבתי וניסיתי להסתתר מאחורי הבורד. זה לא עזר, אבל אני כבר הייתי בתוך הרכבל, ומלבד לזרוק אותי למטה (בטוחה שזה עבר להם בראש) לא הייתה להם ברירה אלה לסבול אותי.

כשהגעתי אל הפיסגה (2,700 מ') התגלה לפני נוף עוצר נשימה של האתרים סאוזה דאוקס (Souze D'oux) וסאן סיקריו (San Sicario). אחרי אנד-דן-דינו מהיר בין השנים בחרתי לרדת לכיוון סאן סיקריו (מזל, כי לא ניתן לעבור לצד הצרפתי דרך השני) וגלשתי מטה כשאני מזפזפת בין המסלול האולמפי המאתגר למסלול האדום והפסטרלי, דרך אוף פיסטים חלומיים ופסל של דוב ענק עד לנקודה הנמוכה ביותר בשביל החלב (1,360 מ').

לאן כדאי להמשיך? לאיטליה או לצרפת?

מסביב מרבד לבן ואין סופי

משם התחלתי לטפס ב-3 צ'רליפטים שונים לכיוון הפסגה הבאה – פסגת הר הירח (Monti del la Luna). מדובר אומנם בנסיעה ארוכה, אבל הנוף שמתגלה במעלה ההר שווה את הסיכון בהורדת הכפפות, שליפת המצלמה מהתיק והחזרתם למקום ללא אבדות בדרך. בזמן הנסיעה כבר התחלתי לחלום על היעד הבא שלי, העיירה קלבייאר (Clavier), למען אחת ההמצאות הטובות של האומה האיטלקית – הבומברדיניו (ליקר ביצים, ברנדי וקצפת. לא צריך יותר). לאחר העמסת סוכר ומידה מדוייקת של אלכוהול, המשכתי לרכבל הבא המוביל להר ג'נברה, שם כבר החלפתי את ה"גרצייה" "במרסי", שזה בפחות או יותר כמו להחתים דרכון באירופה, וזהו אני בצרפת.

במעלה הר ג'נברה (Mont Genevre, 2630 מ') הבנתי באמת לשם מה היתה כל הדרך הזאת – מרבד שלג ענקי, לבן ואין סופי נפרש לפני ובו עמק גלישה מהרחבים והמרשימים שראיתי, עד כדי כך שקשה לעיתים להבחין האם מדובר בעליה או בירידה. באמצע העמק נמצא לו סנואו-פארק מטורף ולצידו אחד מהסלולים השחורים המפחידים שראיתי (עליו ויתרתי באלגנטיות, כשאני מתרצת שהוא מתאים רק לסקי והיום אני עם הבורד). לאחר כמה קפיצות שכשלו בסנואו-פארק הבנתי שהאשמה האמיתית היא הבטן שלי שעוד לא קיבלה ארוחת צהריים והשעה תיכף שלוש. גלישה מהירה לעיירה מונט ג'נברה והמבורגר אחד אחרי, הייתי כבר מוכנה לחזור לאיטליה.

מה שלקח לי יום שלם בגלישה מסתכם בעשרים דקות נסיעה חזרה למלון. שנ"צ קצר במונית והייתי כבר מוכנה ליעד הבא – האפרה סקי של ססטרייר הנמצא ממש על יד מלון Club Valtur הנקרא La Gargote, כך שגם אם שתיתם יותר מידי – לא קרה כלום, אפשר במקום לגלוש למלון פשוט ללכת מספר דקות ברגל.

המלצה שלי: אל תפספסו את את היין החם המוגש במקום! ושימו לב – החל מהשעה חמש אחר הצהריים מוציאים לחלק הפנימי של המקום מגשי "אפרטיבו", נישנושים כגון צ'יפס ופיצה ללא עלות, וכולם יודעים שאוכל חינם טעים יותר.

פשוט להנות מהדרך… מישהו כבר אמר את זה פעם לא?